Relative Clauses — פסוקיות זיקה באנגלית: who, which, that ועוד

פסוקיות זיקה — Relative Clauses — הן אחד הכלים החשובים ביותר לכתיבה ולדיבור באנגלית ברמה גבוהה. הן מאפשרות לחבר שני משפטים לאחד, להוסיף מידע על שם עצם בלי לחזור עליו, ולהישמע הרבה יותר טבעי. במדריך הזה נסביר בדיוק מה זו פסוקית זיקה, נעבור על כל מילות הזיקה (who, which, that, where, when, whose), נבין את ההבדל המכריע בין פסוקית מגדירה ללא מגדירה, מתי אפשר להשמיט את מילת הזיקה לגמרי, ואילו טעויות נפוצות כדאי להימנע מהן — הכל עם דוגמאות רבות ותרגום לעברית.

מה זו פסוקית זיקה?

פסוקית זיקה היא חלק של משפט שמתאר שם עצם — בדיוק כמו שתואר מתאר שם עצם, רק שהפעם מדובר במשפט שלם ולא במילה אחת. הפסוקית מתחילה במילת זיקה (relative pronoun) ומתחברת לשם העצם שלפניה. למשל, במקום לומר שני משפטים נפרדים: I have a friend. The friend speaks five languages. — אפשר לחבר אותם לאחד: I have a friend who speaks five languages (״יש לי חבר שמדבר חמש שפות״).

שימו לב: המילה who כאן ״מחליפה״ את החזרה על המילה friend ומחברת בין שני החלקים. בעברית כל מילות הזיקה האלה מתורגמות בדרך כלל פשוט ל״ש...״ או ״אשר״, ולכן דוברי עברית נוטים להתבלבל ולהשתמש באותה מילה לכל מצב. באנגלית, לעומת זאת, בוחרים את מילת הזיקה לפי סוג שם העצם שמתארים.

מילות הזיקה — מתי משתמשים בכל אחת

who — לבני אדם

משתמשים ב-who כשמתארים אנשים (ולפעמים חיות מחמד אהובות).

• The teacher who helped me is very kind. — המורה שעזרה לי מאוד נחמדה.
• Do you know the boy who won the race? — אתה מכיר את הילד שניצח במרוץ?

which — לחפצים, בעלי חיים ורעיונות

משתמשים ב-which כשמתארים דברים שאינם בני אדם.

• The book which I read was amazing. — הספר שקראתי היה מדהים.
• This is the house which was built in 1900. — זה הבית שנבנה ב-1900.

that — לבני אדם ולחפצים

המילה that היא ה״גמישה״ ביותר: אפשר להשתמש בה גם לאנשים וגם לחפצים. בשיחה יומיומית רבים מעדיפים אותה על פני who ו-which.

• The man that called you is my uncle. — האיש שהתקשר אליך הוא הדוד שלי.
• I lost the keys that you gave me. — איבדתי את המפתחות שנתת לי.

where — למקומות

משתמשים ב-where כדי לתאר מקום.

• This is the school where I studied. — זה בית הספר שבו למדתי.
• We visited the city where she was born. — ביקרנו בעיר שבה היא נולדה.

when — לזמן

משתמשים ב-when כדי לתאר נקודת זמן.

• I remember the day when we met. — אני זוכר את היום שבו נפגשנו.
• Summer is the season when I feel happiest. — הקיץ הוא העונה שבה אני הכי שמח.

whose — לשייכות

המילה whose מציינת שייכות — ״ש...שלו/שלה/שלהם״. היא מתאימה גם לאנשים וגם לחפצים.

• That is the girl whose father is a doctor. — זו הילדה שאבא שלה רופא.
• I have a car whose engine is very quiet. — יש לי מכונית שהמנוע שלה מאוד שקט.

פסוקית מגדירה מול פסוקית לא מגדירה

זה ההבדל החשוב ביותר בנושא — ולמרבה המזל קל מאוד להבין אותו ברגע שיודעים על מה מסתכלים. ההבחנה היא בין מידע חיוני למידע נוסף.

פסוקית מגדירה (Defining)

פסוקית מגדירה נותנת מידע חיוני — בלעדיו לא נדע על מי או על מה מדברים. היא בלי פסיקים.

• The students who finished the test can go home. — התלמידים שסיימו את המבחן יכולים ללכת הביתה.

כאן ״who finished the test״ הכרחי: לא כל התלמידים יכולים ללכת — רק אלה שסיימו. אם נוריד את הפסוקית, נשנה את משמעות המשפט.

פסוקית לא מגדירה (Non-defining)

פסוקית לא מגדירה נותנת מידע נוסף שאפשר להוריד בלי לפגוע במשמעות הבסיסית. היא תמיד מוקפת בפסיקים.

• My brother, who lives in London, is a doctor. — אחי, שגר בלונדון, הוא רופא.

כאן כבר ברור על מי מדובר — ״אחי״ — והעובדה שהוא גר בלונדון היא רק תוספת. אם נוריד אותה, עדיין נבין מצוין שאחי הוא רופא.

למה אסור להשתמש ב-that בפסוקית לא מגדירה?

כלל חשוב שכדאי לזכור: בפסוקית לא מגדירה (זו עם הפסיקים) אסור להשתמש ב-that — חייבים who או which. המילה that שמורה לפסוקיות מגדירות בלבד. לכן נכון לומר Paris, which is in France, is beautiful, ולא נכון לכתוב Paris, that is in France.... בפסוקית מגדירה, לעומת זאת, that מותרת ואף נפוצה: the city that I love.

מתי אפשר להשמיט את מילת הזיקה?

זה אחד הסודות שגורמים לאנגלית להישמע טבעית. כאשר מילת הזיקה היא המושא של הפסוקית (כלומר אחריה מופיע מיד נושא חדש + פועל), אפשר פשוט להשמיט אותה — וזה אפילו עדיף בדיבור. זה אפשרי רק בפסוקיות מגדירות.

• The book that I read = The book I read — הספר שקראתי.
• The man who you met = The man you met — האיש שפגשת.
• The car which she bought = The car she bought — המכונית שהיא קנתה.

לעומת זאת, אם מילת הזיקה היא הנושא של הפסוקית (אחריה מופיע מיד פועל) — אסור להשמיט אותה: The man who called me — כאן who הוא הנושא, ולא נכון לומר The man called me (זה הופך למשפט אחר לגמרי).

טעויות נפוצות שכדאי להימנע מהן

• שימוש ב-who לחפצים: לא נכון the table who is broken; נכון the table which/that is broken.
• חזרה כפולה על המושא: טעות קלאסית של דוברי עברית — The book that I read it was good. המילה it מיותרת לגמרי. נכון: The book that I read was good.
• שכחת הפסיקים בפסוקית לא מגדירה: כשמדובר במידע נוסף, חובה פסיקים: My mother, who is a nurse, works at night.
• שימוש ב-that אחרי פסיק: כפי שראינו, אחרי פסיק תמיד who או which, אף פעם that.
• בלבול בין whose ל-who's: ‏whose מציין שייכות, ואילו who's הוא קיצור של who is. The student whose bag is here — לא who's.

לסיכום

ברגע שזוכרים שלוש נקודות — בוחרים את מילת הזיקה לפי סוג שם העצם (אדם, חפץ, מקום, זמן או שייכות), שמים פסיקים רק במידע נוסף ולא מגדיר, ומשמיטים את מילת הזיקה כשהיא מושא — פסוקיות הזיקה הופכות לכלי פשוט ועוצמתי. הדרך הטובה ביותר להפנים את החומר היא לתרגל הרבה משפטים. מומלץ לעבור על דף עבודה Relative Clauses ולהמשיך לתרגול דקדוק אונליין כדי לחזק את כל הזמנים והמבנים יחד. בהצלחה!